החלטה בתיק רע"א 34093-09-13

1.         בהתאם לסמכותי מכוח סעיף 406(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד- 1984 ולאחר שעיינתי בבקשה, אני מוצאת כי היא מצריכה תשובה בכתב בנושא זכות הקיזוז בלבד.

2.         בקשת רשות הערעור היא על פסק דין מיום 17/7/13 בתיק עש"א 15814-06-13 בבית משפט השלום בחיפה (כב' השופטת מירב קלמפנר-נבון), לפיו דחה בית משפט השלום ערעור המבקשת על החלטת כב' רשמת ההוצל"פ (כב' הרשמת איה מחאג'נה קרמאן, להלן: כב' הרשמת ) בתיק הוצל"פ 02-21662-12-0 (להלן: תיק ההוצל"פ ), מיום 21/5/13 וקיבל את ערעור המשיבה בטענת "פרעתי", לאחר שהתיר מימוש זכות קיזוז של המשיבה.

3.         בפני בית משפט השלום הוגשו שני ערעורים על החלטת כב' הרשמת, במסגרת טענת "פרעתי" בתיק ההוצל"פ. תיק ההוצל"פ נפתח בקשר לפסק בוררות שניתן ביום 23/12/10, אשר קיבל תוקף של פסק דין על ידי בית המשפט המחוזי בירושלים ביום 19/12/11, כאשר הסכום הפסוק בו חוייבה המשיבה (להלן: סיגמה ) לשלם למבקשת (להלן: ינושבסקי ), הוא סך של 1,455,160 ש"ח.

4.         על פי הקביעות שהיו בפני כב' הרשמת ושעליהן לא הייתה מחלוקת, מספר ימים לאחר שניתן פסק הבוררות ועוד קודם שאושר על ידי בית המשפט המחוזי בירושלים, הגישה סיגמה פירוט חובותיה, לטענתה, במכתב מיום 29/12/11, בו נכלל גם חוב פסק הבוררות. באותו מכתב נכללו חיובים נוספים. כמו כן ניכתה סיגמה סכומים שונים ששולמו על ידה, וביניהם גם פיצוי בגין 4.5 חודשי איחור, להם אחראית ינושבסקי בסך של 1,574,992 ש"ח (להלן: טענת הקיזוז ). לטענת סיגמה, נפסק פיצוי זה בפסק הבוררות.

            טענה זו נדחתה על ידי כב' הרשמת, אך נתקבלה על ידי בית משפט השלום.

            כאמור, בנוגע לטענת זכות הקיזוז, נדרשת תשובה.

5.         ב-2012 פתחה ינושבסקי תיק הוצאה לפועל והגישה את פסק הבוררות לביצוע. סיגמה טענה כי מלוא הסכום הפסוק סולק ועתרה לסגירת תיק ההוצל"פ. לא הייתה מחלוקת כי סיגמה שילמה סכום של 1,119,904 ש"ח, ובכך הודתה גם ינושבסקי (ראה סעיף 11 להחלטת כב' הרשמת), אלא שלטענתה, סכומים אלה לא שולמו בגין פסק הבוררות, אלא בגין חיובים אחרים, ולכן לא בוצע כל תשלום על ידי סיגמה כחייבת, בגין הסכום הפסוק על פי פסק הבוררות.

6.         כב' הרשמת, כמו גם בית משפט השלום, אישרו כי מאחר ששולם 1,119,904 ש"ח על ידי סיגמה לינושבסקי, ומאחר שאין מחלוקת כי סכום זה אכן שולם, בנסיבות כפי שאירעו ניתן לייחס סכום זה על חשבון פסק הבוררות.

            בנושא זה, כאמור, לא נתבקשה תשובה ויש בדעתי לחזור ולאשר את הקביעות של שתי הערכאות הקודמות, המסתמכות בעיקר על נתונים עובדתיים בעקבות משלוח המכתב של סיגמה מיום 29/12/10 אל ינושבסקי ובהעדר תגובה אחרת מטעמה.

            יש גם להפנות לסעיף 37 להחלטת כב' הרשמת, שם הפנתה הרשמת לפרוטוקול הדיון מיום 9/6/11 בפני בית המשפט המחוזי בירושלים, שם נטען כי המחלוקת בין הצדדים, מתמקדת למעשה בסכום של 500,000 ש"ח שהוא למעשה הפער בין פסק הבוררות לבין הסכום הנ"ל ששולם.

7.         בבקשה בפניי טוענת המבקשת כי יש ליתן רשות ערעור גם בנוגע לסכום ששולם (1,119,904 ש"ח, להלן: הסכום ששולם ), וכי לא היה מקום להסיק מהעדר תשובה או מהעדר התייחסות של ינושבסקי למכתב מיום 29/12/10, שם נכלל סכום הבוררות בטרם אושר, כהסכמה לשייך הסכום הנ"ל לחוב הפסוק על פי פסק הבוררות.

            אין בידי לקבל טענה זו ואין מקום ליתן רשות ערעור גם לאחר שעיינתי באמור בבקשה בסעיף 4.4.

8.         סעיף 50 לחוק החוזים (חלק כללי), התשל"ג-1973 (להלן: חוק החוזים ) קובע:

            "סכום שניתן לנושה שהגיעו לו מן החייב חיובים אחדים, רשאי החייב בעת התשלום לציין את החיוב שלחשבונו ייזקף הסכום. לא עשה זאת, רשאי הנושה לעשות כן" (ההדגשות אינן במקור - ש' ו').

            עם מתן הכספים ותשלומם - ולענייננו עובר למועד קבלת המכתב מיום 29/12/10 או בסמוך לאותו מועד - הודיעה סיגמה כחייבת, שהסכום של 1,119,904 ש"ח ייזקף על חשבון פסק הבוררות, ועשתה כן בדרך של הכללת הסכום בחשבון שפורט במכתב הנ"ל.

            אם סברה ינושבסקי אחרת, וכי רשאית הייתה לזקוף סכומים אלה לאותן עבודות נוספות, היה עליה לציין זאת עובר לאותו מועד או בסמוך לו. משלא עשתה כן, ואף לאור ההתבטאות במסגרת הליכים נוספים, כגון אלה שצוטטו על ידי כב' הרשמת, יש לחזור ולאשר את הקביעות של הערכאות הקודמות, כי הסכום שולם על חשבון פסק הבוררות.

9.         אוסיף עוד ואדגיש כי לגבי החיובים האחרים שבין הצדדים אין הסכמה לגבי גובה הסכומים. ישנה מחלוקת בין הצדדים בנושא זה ובכל מקרה ברגע ש הסכום ששולם נקבע כי הוא על חשבון סילוק חוב פסק הבוררות, לא תוכל עוד סיגמה לטעון כי אותו סכום שולם על חשבון החיובים האחרים שעדיין שנויים במחלוקת ונושאים אלה יכול שיתבררו במסגרת הליך או הסכמה אחרת.

            כפי שציין ב"כ ינושבסקי בסעיף 2.9, בנוגע לחיובים האחרים, יש מחלוקת בית הצדדים וקיימת תביעה בבית המשפט המחוזי בתל-אביב, שם נדרשה סיגמה לסכומים נוספים ולהפרשי תשלום, הכל כמצויין שם. כאמור, משנזקף הסכום ששולם על חשבון פסק הבוררות, כאמור, לא תהא עוד סיגמה רשאית לקזזו מהחיובים האחרים.

10.        מן הטעמים המפורטים לעיל, נדחית בקשת רשות הערעור בנוגע ל סכום ששולם על חשבון פסק הבוררות. מאחר שבנושא זה לא נתבקשה סיגמה להשיב, אין צו להוצאות.